המסע שלי בטאוור אוף הל
כשהתחלתי לשחק טאוור אוף הל הייתי נופל כל שתי שניות חחח. הייתי מסתכל על שחקנים אחרים מטפסים כאילו זה כלום ולא מבין איך הם עושים את זה. אבל לא ויתרתי, כל יום הייתי נכנס ומנסה שוב ושוב. לאט לאט התחלתי להבין את הקפיצות ואת הטיימינג, ופתאום הגעתי לחצי מגדל בפעם הראשונה. אני זוכר את הרגע שסיימתי מגדל שלם בפעם הראשונה, צרחתי מרוב שמחה חחח. מה שהכי כיף זה שאין צ'קפוינטים, אז כל טעות מחזירה אותך להתחלה וזה עושה את הניצחון הרבה יותר מתוק. עכשיו אני משחק עם חברים ומתחרים מי מסיים ראשון, וזה נהיה חלק קבוע מהיום שלי. המשחק לימד אותי סבלנות יותר מכל דבר אחר ברובלוקס.